פסק-דין בתיק ע"א 2555/98

השופט י' אנגלרד:

             ערעור זה נוגע לשתי סוגיות מורכבות המשיקות זו בזו:  מתנה מחמת מיתה הנתפסת על ידי הוראת סעיף 8(ב) לחוק הירושה, תשכ"ה1965-, והיחס בין מתנת בריא, הנערכת על פי ההלכה היהודית, לבין הוראות המשפט האזרחי הישראלי. 

עובדות המקרה

1.           מעשה שהיה כך היה: משה בן יאיר ז"ל (להלן נכנהו: המנוח), איש הולך ערירי שעיניו כהו בערוב ימיו, התגורר יחד עם אשתו בדירה בירושלים. לאחר שנפטרה אשתו, ביקש המנוח וקיבל צו ירושה מאת בית הדין הרבני האזורי בירושלים, אשר הכריז עליו כיורש יחיד. המנוח סירב להצעות בני המשפחה לעבור לבית אבות, אך לאחר נפילה באמבטיה בביתו הסכים לבסוף, ביום 5.4.1994, לעבור מבית החולים למחלקת תשושים בבית אבות בירושלים.  

2.           עיקר רכושו של המנוח הייתה דירת המגורים, שסביב קניינה (בצורת זכות חכירה) סב הסכסוך בין בעלי הדין בערעור זה. הסכסוך פרץ לאחר פטירתו של המנוח בין יורשיו על פי דין לבין הרב אליהו אברג'ל, אשר לטובתו ערך המנוח שטר מתנה לגבי הדירה.  הרב אברג'ל היה מקורב למנוח שנים רבות, הזמינו לביתו בחגים, ואף ביקר אותו באופן קבוע בעת שהיית המנוח בבית האבות.  הקשר בין הרב למנוח נוצר בבית הכנסת, שהמנוח היה ממיסדיו, ובו החל הרב לדרוש בשבתות. מאידך גיסא, על פי העדויות נראה כי יחסי המנוח עם משפחתו היו מעורערים והוסיפו להיות רעים אף לאחר שעבר להתגורר בבית האבות.    

3.           המנוח היה חרד לקניינו-דירתו (שערכה הוערך לפני כשנתיים בסך 120,000 דולר) וסירב בעקשנות לשעבדה לטובת העירייה כדי להבטיח החזר  הוצאות שהייתו בבית האבות. כאמור, נערכה עיסקת מתנה בנוגע לדירה האמורה לטובת הרב אברג'ל. הסדרי המתנה התרחשו ביומיים הראשונים לשהייתו של המנוח בבית האבות. הרב אברג'ל היה הרוח החיה בסידורים אלה שהביאו, תוך זמן קצר יחסית, לחתימת המנוח על שטר מתנה אצל נוטריון וכן לחתימה על יפוי כוח. הרב בחר בנוטריון, אשר לא הכיר את המנוח, יזם פגישה ראשונה בין הנוטריון לבין המנוח בבית האבות, והיה מעורב בניסוח שטר המתנה (לפי עדותו, במטרה להתאימו לדרישותיה של ההלכה היהודית). כן דאג להבאת שני עדי חתימה על שטר המתנה. שטר המתנה נערך, כאמור, במשרד הנוטריון (ביום 7.4.1994) בנוכחות הרב ובחתימת ידו מתחת לחתימת המנוח וחתימת העדים. יצויין, כי העדים היו שני רבנים שהכירו את המנוח והם מחוג מכריו של הרב אברג'ל.

4.           וזה נוסחו של שטר המתנה (ההדגשות שלי, י'א'):

אני החתום מטה, משה בן יאיר, ת.ז. 5255032 תושב ירושלים, יליד 1912, אלמן וערירי, מעניק בזה מתנה בחיים מעתה  ושעה אחת לפני מותי לרב אליהו אברג'ל, ת.ז. 6754967 את הדירה אשר לי ברחוב צפורה מס' 9 בגוש 30001 חלקה 34/13, לרבות החלקים שירשתי מאשתי המנוחה מסודי בן יאיר ז"ל, וזאת להבעת הכרתי והוקרתי לרב אברג'ל על מסירותו ושרותיו הנאמנים לי ולאשתי המנוחה במשך עשרות בשנים  עד היום הזה ועד בכלל.

מתנה זאת מוחלטת וסופית ובלתי הדירה ואני עושה אותה לפי כל כללי הדין וההלכה בפני עדים ובפני הנוטריון.

העדים: אבידור דהר ת.ז. 056830748                                                                                משה בן יאיר

                        נחמני מכלוף ת.ז. 6722

הרב אליהו אברג'ל: אני מקבל את המתנה ממר משה בן יאיר בהבעת תודה.

                                                         הרב אליהו אברג'ל

                                             אשור חתימות

אני החתום מטה, ד"ר אברהם מטלון, נוטריון בירשלים רחוב החבצלת 22 מאשר כי ביום 7.4.1994 נצבו לפני מר משה בן יאיר והרב אליהו אברג'ל והעדים הרשומים לעיל. זהיתי את כולם  לפי תעודות זהותם לפי הרשום לעיל. כולם חתמו מרצון חפשי, על המסמך לעיל.

ולראיה הנני מאמת את החתימות הנ"ל בחתימת ידי ובחותמי מהיום 7.4.1994

                                             ד"ר אברהם מטלון                                                          הנוטריון

5.           לאחר חתימת שטר המתנה, השתמש בנו של הרב אברג'ל לתקופת מה בדירה; הרב, לפי עדותו, העביר למנוח בשל שימוש זה דמי שכירות ראויים על פי הערכת שמאי. המנוח נפטר לבית עולמו ביום 18.5.1995. מטעם בית האבות הודיעו לרב אברג'ל על הסתלקותו של המנוח, והרב דאג לסידורי ההלוויה והשתתף בה באופן פעיל. בעבור כשלושה שבועות מיום פטירתו של המנוח, ביום 6.6.1995, העביר הרב אברג'ל את זכויות אשת המנוח במחצית הדירה על שם המנוח, וזאת בתוקף צו הירושה שהוצא בזמנו. כן רשם הרב הערת אזהרה על הדירה לטובתו בלשכת רישום המקרקעין, וזאת מכוח יפוי הכוח שהיה בידו. ביום 20.12.1995 העביר הרב אברג'ל את כל זכויות החכירה בדירה על שמו-שלו.  

6.           סמוך לאחר פטירתו של המנוח, ביום 30.5.1995, פנה בית האבות לרב אברג'ל בבקשה כי ידאג לתשלום יתרת החוב של המנוח לבית האבות בסך כ41,000- ש"ח. בעקבות פנייה זו פנה הרב אברג'ל לבית הדין הרבני בירושלים, וקיבל ממנו ביום 12.6.1995  פסק דין, אשר ציווה על בנק דיסקונט לשלם מתוך חשבון הבנק של המנוח את החוב לבית האבות וכן את החשבון להקמת המצבה. יצויין, דרך אגב, כי גם אם כוונותיהם של הרב אברג'ל ושל בית הדין הרבני האזורי היו רצויות, הרי בשל קיומם של יורשים על פי דין, שלא הביעו את הסכמתם בכתב לשיפוטו של בית הדין, דומה כי לא נתמלאו התנאים של סעיף 155 לחוק הירושה לסמכות שיפוטו של בית הדין הדתי.  אולם, עניין זה אינו עומד לדיון בערעור זה.